החלטה בתיק בש"א 12595/06

: | גרסת הדפסה
בש"א
בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו
12595-06,17690-06
10.4.2007
בפני :
ד. קרת-מאיר

- נגד -
:
1. משה יעקובוביץ
2. איתמר טרפ
3. מיכאל פוש

:
מדינת ישראל - רשם ההקדשות
החלטה

1.   בקשת מנהלי ההקדש, תגובות המשיב ותגובת מנהלי ההקדש:

בבקשה נאמר כי המבקשים הם מנהלי ההקדש במשך תקופה של 15 שנים מאז ניתן צו לקיום צוואת המנוח.

המנהלים ביקשו שכר טרחה עבור שנת 2005 בשיעור של 4% מהכספים שנמצאים בקופת ההקדש, כאשר פרטו בבקשה את הפעולות אשר נעשו על ידם במהלך שנת 2005.

רשם ההקדשות דחה, לטענת המבקשים, טענה זו ומשמעות תגובתו היא כי כל אחד ממנהלי ההקדש יקבל שכר טרחה בסכום של כ- 1,700 ש"ח בלבד, בגין פעולות רבות אשר נעשו במהלך השנה.

מנהלי ההקדש ביקשו כי בימ"ש יאשר להם שכר טרחה שנתי בשיעור 4% מסה"כ כספי ההקדש, כפי שיופיעו בדו"ח לסוף השנה, וכך גם בכל שנה לאחריה.

עוד התבקש בימ"ש לאשר להרשות למנהלי ההקדש לחלק מלגות לעניים לפי המלצת שירותי רווחה מתוך רווחים של כספי ההקדש. אולם, אם לא יהיו רווחים ריאליים להרשות לנגוס מהקרן עד 6% לכל שנה. 

2.   תגובת המשיב:

רשם ההקדשות ביקש לדחות את בקשת המבקשים לפסיקת שכ"ט בשיעור 4% מנכסי הקרן.

המשיב הפנה להוראות סעיף 8(א) לחוק הנאמנות תשל"ט - 1979 (להלן: "חוק הנאמנות"), בהן נקבע כי נאמן אינו זכאי לתשלום בעד מילוי תפקידו אלא במקרים חריגים.

שכר הנאמן במקרה הנוכחי אינו  מוסדר בצוואת המנוח.

סעיף 7 לצוואה קובע כי מנהלי העזבון רשאים לקבל סכומים מינימליים בגין ניהול העזבון, אולם אין התייחסות למעמדם כנאמנים בהקדש הציבורי.

נהוג אמנם לראות בעורך דין כמי שנאמנות היא בתחום עיסוקו, ולכן הוא זכאי לשכר בגין תפקידו.  אולם, זאת רק כאשר קיימת הנחה שעבודתו של עוה"ד כנאמן תדרוש את ניצול מיומנותו המקצועית כגון מכירת נכס או הגשת השגות על שומות.

שכה"ט הנהוג לנאמנים בהקדש ציבורי, ללא קשר למקצועם, הוא בשיעור של 4% מהכנסות ההקדש מדי שנה.

אולם, כאשר מחויב נאמן כאמור בעבודה נוספת בתחום עיסוקו, משולם לו שכר נוסף.

ביהמ"ש קובע את שכרו הראוי של נאמן לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג.

הנאמנים במקרה הנוכחי ביקשו כי שכרם יועמד על 4% מסך כל נכסי ההקדש.

לפי הפסיקה, אין הצדקה כי שכרו של נאמן אשר פועל במשך תקופה מוגדרת ובאופן שוטף, ייקבע כאחוז משווי נכסי הנאמנות.

בקביעה זו ישנו הגיון רב, לדברי המשיב, שכן מתן שכר תקופתי שתלוי בנכסי הקרן ולא בהכנסות, נוגס באופן איטי בקרן עד אשר יגרום לחיסול מוחלט של ההקדש. זאת כאשר הקדש ציבורי מטבעו אמור לפעול לתקופה בלתי מוגבלת.

המשיב גם טען כי גריעה מכספי הקרן עומדת בניגוד לכוונת המנוח ובניגוד לאמור בצוואתו.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>